רחל אמנו לא נקברה במערת המכפלה עם שאר האבות והאמהות, אלא על אם הדרך – בדרך לאפרת, כדי שתהיה שם לעם ישראל ברגעים הקשים. כשהם יגלו מארצם ויעברו שם בבכי – היא תבכה איתם, ותעתיר רחמים בשמיים.
בדיוק על זה נאמר במדרש: "קול ברמה נשמע, רחל מבכה על בניה…"
ביום י״א בחשוון, מאות אלפים עולים לציונה הקדוש בבית לחם, מדליקים נר, שופכים דמעה, ולוחשים תפילה מהלב. כי זה יום שבו כל תפילה נשמעת, כל דמעה נאספת, וכל בקשה עולה עד כסא הכבוד – בזכות אמא, שלא מפסיקה לבכות על בניה.
