לפני כ־15 שנה, בערב ראש חודש חשוון, בשעת בין הערביים, הגענו עם בני הקהילה להתפלל מנחה בקבר רחל.
המקום היה קריר, שקט, כמעט ריק למעט כמה יהודים בודדים שביקשו מאיתנו להשלים מניין. זה צבט את הלב. עמדנו שם ושאלנו את עצמנו: איך ייתכן? הבית של אמא, שומם? המקום שכל כך הרבה דורות חלמו להגיע אליו, לבכות, לבקש, להתחנן… עומד שקט, לא נגיש, כמעט נטוש?
באותו רגע קיבלנו את ההחלטה: אסור להשאיר את הבית של אמא ריק.
וזו הייתה נקודת המפנה. מאותו היום הכל השתנה. התחלנו בעשייה מסורה ואינטנסיבית, יום אחר יום, מסביב לשעון ומסביב למעגל השנה. המטרה הייתה ברורה: להפוך את המקום ללב פועם של קדושה, תורה, תפילה וישועה.
מקום שנגיש לכל, שבו תורה ותפילה לא תיפסק לעולם, ומקום שממנו יצאו נהרות של חסד וצדקה למען הכלל.
יום וליל ליד אמא – המקובלים שלא מפסיקים להתפלל עליכם וקורעים שערי שמים
בכל לילה, כשהעולם שלם שוקע בשינה עריבה, קמים מקובלי ישיבת קבר רחל ומתחילים בלימוד תורת הסוד מתחילת חצות הלילה ועד עלות השחר. אלו שעות של סילוק הדינים, זמן שבו השערים והעולמות העליונים נפתחים. במקום הקדוש ביותר, על יד הציון של רחל אמנו – האמא של כל עם ישראל. הם שוקעים בלימוד עמוק של תורת הנסתר, הזוהר הקדוש, כתבי האר"י הקדוש וספרי הקבלה, כשהם מלווים בכוונות טהורות וייחודים שנמסרו במסורת הדורות.
כל לימוד נעשה לזכות עם ישראל, לבריאות, לשידוכים, לפרנסה, ולישועות פרטיות של כל מי שמבקש. כל שם שמוזכר נישא בלב, בכוונה ובאחריות עצומה.
דווקא בשעות החשוכות ביותר, מאירות התקוות ונוצרות ישועות. במקום שבו אמא רחל לא מפסיקה לבכות על בניה, גדולי הצדיקים יושבים ללמוד, להתפלל ולפעול למען כולנו.
